יום שני, 1 בינואר 2018

מה זה היתוך מחשבה-פעולה (Thought-Action Fusion)?

מה זה היתוך מחשבה-פעולה (Thought-Action Fusion)?


מיזוג מחשבה-פעולה, Thought-Action Fusion, הוא מצב בו אדם מייחס את אותו המשקל לחשיבה על פעולה ולעשיית הפעולה.
למרות שתופעה זו אופיינית ללוקים בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), אין היא נלווית לה בהכרח, אך במקרים בהם היא כן צועדת עמה יד ביד, הלוקה בהפרעה עשוי לחוש שהוא קבור תחת משקולת עצמה של פחדים. אאוץ׳.


דמיינו, למשל, שחולפת לכם בראש המחשבה לתקוף אדם פיזית. מי שחווה היתוך מחשבה-פעולה עשוי להאמין שעצם המחשבה לפגוע באותו אדם היא בלתי-מוסרית בדיוק באותה המידה כמו לפגוע בו בפועל.
הדבר מוליד, בתורו, תחושות של חוסר-מוסריות ואשמה, על אף שמדובר במחשבות בלבד. במקרים חמורים יותר האדם עשוי להאמין שהמחשבה על אודות אירוע לא רצוי מגבירה את הסיכוי להתרחשותו, ולעתים אף שמעצם המחשבה על אירוע – אותו אירוע יתרחש, ללא כל שליטה של האדם במעשיו. למשל, המחשבה לצרוח גסויות בחדר הומה אדם עלולה להוביל את מי שחווה היתוך מחשבה-פעולה לעשות את הדבר בפועל, בניגוד לרצונו.

מיזוג מחשבה-פעולה נפוץ במיוחד בקרב הלוקים ב-OCD מסוג אובססיביות טהורה, או Pure O, סוג של OCD אשר במסגרתו האדם אינו לוקה בפן הקומפולסיבי של ההפרעה, אלא מתמודד עם המחשבות, הדימויים והתחושות של האובססיה בלבד. ״הכל נשאר בראש״.
מסוכן? לעתים כן.

מיזוג מחשבה-פעולה עשוי לגרום להדחקה ולדיכוי של מחשבות לא רצויות, וממחקרים עולה שהדבר עלול דווקא להגביר את הסימפטומים של ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית, בייחוד בקרבם של אלה המפתחים אובססיה וקבעון ביחס למחשבות ה״אסורות״.
מחקרים בני-זמננו הבוחנים את השפעת מיזוג הפעולה-מחשבה על הפרעות חרדה אחרות, העלו שהתופעה נוטה להיות נוכחת גם בהן, בעיקר בהפרעת חרדה מוכללת (GAD). ואולם החדשות הטובות הן שמחקרים אחרים הוכיחו שתופעת מיזוג הפעולה-מחשבה מגיבה לטיפול, ועל כן רצוי מאוד לאבחנה.

טיפולים פסיכולוגיים קוגניטיביים-התנהגותיים רבים מתייחסים אל מיזוג מחשבה-פעולה כרכיב מפתח בתהליך הטיפול ב-OCD, המתרכז בדרך כלל בטיפול בחשיפה ובקשיבות (Mindfulness). הפסיכיאטריה יודעת להתמודד בהצלחה עם מיזוג מחשבה-פעולה באמצעות דרכים של עימות המטופל עם המחשבות הטורדניות, באופן שבו הוא לומד להתמודד עמן ולהפסיק להדחיקן.

העיקר בלי פאניקה...


מקור:

https://www.verywellmind.com/thought-action-fusion-2510534

יום שישי, 29 בדצמבר 2017

Arkangel - מתוך העונה החדשה של "מראה שחורה"

בפרק Arkangel, בעונה החדשה של "מראה שחורה" שעלתה היום בנטפליקס, מומחשת דילמה פסיכולוגית של ספרציה בין הורה לילד ברוח העידן הדיגיטלי. אמא של שרה, בת ה-3, החדירה לראשה חיישן מיוחד שמאפשר לה לצפות בעולם דרך עיני הילדה. בשנים הראשונות זו דרך מצוינת להגן עליה, אבל כשהיא מתבגרת הופך החיישן למחסום מפני הכאב והחרדה שכופה הההתבגרות על ההורים. הפרק מציע שני ממשקים להזדהות - גם עם שרה הנפרדת וגם עם האמא הכואבת. 
מוזמנים לצפות בטריילר ולקרוא על תהליך הספרציה-אינדיבידואציה: 
https://goo.gl/MJ8wAw

יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

ביופסיה ארגונית

אני לא מומחה לפסיכו טראומה. מדינת ישראל התברכה באנשי מקצוע מעולים בתחום. אבל אחת לאיזה זמן (שנה נניח) אני מוזמן לסייע בדחיפות לארגון קרוע. משהו קרה. אסון. מנהל שליבו הכריע אותו בפתאומיות, עובדת ששלחה יד בנפשה, חקירת מבקר פתאומית שמשכה בגסות את שטיח השגרה, פגז שהתיז את קרום השאננות הלכיד של קבוצת לוחמים, צוות של מודיעי נפגעים שכמעט חוסל על ידי בני משפחה זועמים, ילדים מבועתים בגן חובה בשדרות. התנסויות שמצטברות. 

קצת מביך לכתוב את זה, אבל ברגעי ההלם הללו, כשאני מתחיל לברר מה קרה ולרחרח מה יקרה, אני מפנטז לפעמים שאני בנעליו של וינסנט וולף (הארווי קייטל המעולה) פותר הבעיות ב"ספרות זולה", עם עניבת הפפיון והקפה עם "הרבה חלב והרבה סוכר". 
כי באמת, אין הרבה רגעי נחת כאלה למומחה הנפש, רגעים של כוח מנהיגותי מושתת ניסיון, שלא ניתן לזייפו. הכל בוער מסביב והפסיכולוג מרגיש שכבר ביקר פה בעבר. 

זוכרים את הסמכותנות של ה'זאב'? 



אז בהתחלה זה היה סתם טריפ נרקיסיסטי עם כיסוי חלקי, אבל אחרי כמעט 20 שנה שאני צץ בארועים אסוניים בארגונים, מתהווה מרקם של תחושת ידע יציבה, מתבסס איזה רוגע של מקצוענות בארגונים אסוניים, "שגרת חירום" של יועץ ארגוני, אדם נחוץ שיודע כיצד לווסת בהלה, בטווח של 72 שעות, ואז להישכח בחיבוק וללכת. 

מהן השאלות הרלוונטיות ליועץ? 

יש הרבה גישות להתמודדות עם טראומה בעת חירום. קצב תחלופת הטכניקות הוא עצום - עד לפני עשור וקצת דיברנו עדיין על דיבוב קבוצתי (CISD - Critical Incident Stress Debriefing). היום זה נחשב למאוד לא עדכני. לכן לא אזדהה עם שיטת ההתערבות שנמצאת כרגע באופנה הקלינית-מחקרית, אלא אתייחס לעקרונות גנריים:


הערכה ארגונית מיידית


  • האם הארגון עבר משבר בשנים האחרונות?
  • האם המשתתפים עברו אובדנים משמעותיים במקום עבודתם?
  • האם קרו אסונות במעגלים רחבים יותר בחיי העובד?
  • האם הארגון מגויס בתקופה זו לתהליך שינוי?
  • אם כן, האם ההתנגדות לשינוי קשורה לטראומה?
  • אם כן, כיצד? 
  • מה מידת ההשקעה של הלקוח (HR) בהתערבות? בקצה האחד הנהלה שיוצאת ידי חובה ובקצה האחר דאגה ואיכפתיות לעובדים ולמנהלים מעבר להשלכות האירוע.

הערכה צוותית מיידית

  • מהי מידת הלכידות בצוות?
  • האם עולים ביטויי זעם בלתי מווסתים? אם כן, פענח מדוע. האם קיים קשר לאובדן הטראומטי?
  • האם ניכרים הבדלים בין תתי קבוצות? 
  • מה מושתק? למה?

המשך יבוא...

יום שבת, 2 בדצמבר 2017

PTSD בין הסורגים

PTSD בקרב אסירים

בפעם הראשונה שנכנסתי לכלא רמלה כמנחה קבוצה של עובדים סוציאליים בהזמנת חטו"ש (חינוך, טיפול ושיקום) בשב"ס, הוצפתי חרדה קשה. לא הייתה זו החרדה המוכרת שלי עם קבוצה חדשה, זו שאני מברך ומודה על קיומה, הייתה זו בהלה מבעבעת וסמיכה שמתסיסה את הדם, כזו שאתה מבין את עוצמתה רק בהיעלמה, מאותן חרדות שמתעלמות מהקורטקס וממילים של אנשים ומסתננות ישירות אל הריק האין סופי של הלא מודע.


חווית הטראומה של אסירים

זו ספציפית, לקראת המפגש הראשון בקורס ההדרכה שהנחיתי, בעטה והנכיחה עצמה בתודעתי בסיוט אלים בלילה לפני - הייתי לכוד שם בכפייה, אסיר, בלי שום חירות ובחירה ועצמאות. ביקשתי מהסוהר את היומן שלי כדי לתכנן קדימה את השבוע ומישהו צחק ואמר - "פה לא צריך יומן...". ובאותו רגע, בחלום, נצרבה בי תודעת היעדר החופש, זה שכל כך מובן מאליו - הכלא שלי ביום יום הוא פקק מתסכל, הוא עלבון לא צפוי, הוא ציפייה שלא התממשה. אבל יש באמת דבר כזה כלא. עבור האדם החופשי עולות אסוציאציות אקזיסטנציאליות, פרנקל מבקר בכלא ההוא בתודעה, ולא בכדי.
ידוע כי שיעור הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, PTSD, בקרב אסירים, גבוה בהרבה משיעורם בקרב כלל האוכלוסייה. שיעור זה נע בין 4% לבין 21% מהאסירים. נתון משמעותי נוסף הוא שהתסמונת קיימת בשיעור גבוה יותר בקרב נשים אסירות לעומת גברים.
אנסה לבחון את הסיבות לכך, את אפיוני ההפרעה בקרב אסירים ואת דרכי ההתמודדות הרלוונטיות.

ההסבר לשכיחות הגבוהה של



מתוך הסדרה OZ

בכלא, לעומת זאת, שיעור הסובלים מההפרעה הוא מעל 60%.
זה פי 12.

סוגי טראומה אצל אסירים

מרבית האסירים חוו על בשרם סוג כזה או אחר של טראומה. קודם כל, המאסר כשלעצמו הוא מאורע טראומטי עבור רבים, שכאשר אינו מעובד, עלול לקבע את תסמיני ההפרעה תקופה ארוכה אחרי השחרור.
מעבר להתחלה המציפה, יש אירועי עבר שמהווים גורמי סיכון ומביאים לדפוסי חשיבה ולהתנהגות עבריינית: טראומות ילדות כמו עוני קשה, התעללות על ידי ההורים או דמויות בוגרות אחרות, הזנחה בילדות, פגיעה מינית ופיזית בילדות ועוד.
ברוך השם, לא חסר.
לעתים אותם אירועי ילדות קשים מתעוררים באופן מודע, או משתחזרים באופן לא מודע, בסיטואציה הקשה של הקליטה לכלא, מתוך תחושת הניכור, הדה-הומניזציה והמגבלות הפיזיות. לכך נוספים גורמי דחק בתוך הכלא, כמו חשיפה לאלימות קשה בין אסירים, היחס הנוקשה מצד הסוהרים, סכנת אינוס או תקיפה פיזית מצד אסירים אחרים ועוד. כל אלה יכולים לעורר זיכרונות מוקדמים ולתרום לחוויה חוזרת של הטראומה- רה-אקטיבציה של הטראומה - ולעורר את שלל התגובות הרגשיות שאותו אירוע נשא עמו בעבר.

תקשיבו רגע לבועז, הוא ממיר טראומטיזציה בתקווה:

מילים: שמרית אור, לחן: נורית הירש, מתוך הסרט "בין הסורגים"

אבל בכלא ההפרעה אינה מתגלה מיידית.
בהיררכיה של מאסלו רווחה נפשית נמצאת הרבה מעל קשיים השרדותיים קודמים שמזמנים המשמעת והנורמות הנוקשות של הכלא.
הרגשות שהטראומה מעוררת מופנמים ויוצרים מראית עין שהתנהגות האסיר סתגלנית כלפי חוץ, אבל בתוך תוכו האסיר הטראומטי זועם, מתוסכל, מבולבל, פוחד, חרד וחסר אונים. התחושות הללו, ודאי כאשר אינן מעובדות, מקשות על האסיר להסתגל לעולם שבחוץ עם שחרורו.
חוסר התפקוד בולט בייחוד כאשר לאסיר אין רשת תמיכה מתאימה בסביבה מחוץ לכלא, כאשר הוא נאלץ לעבור את ההסתגלות הדרמטית בכוחות עצמו. לעיתים קרובות מדי אין מי שיבחין בכך שהוא מעורער נפשית ויסייע לו בהנגשת טיפול. במציאות כזו, כל אירוע מלחיץ שולי עלול למוטט את ההגנות הנפשיות שהאסיר בנה לעצמו ולהתבטא בהתנהגות הרסנית ואימפולסיבית. התסמינים יכולים להיות חוויה חוזרת של האירוע הטראומטי, הימנעות מכל מה שמזכיר אותה, עצבנות ולחץ מתמיד, מצב רוח ירוד, האשמה עצמית או התקף זעם אדם אחר.

התמודדות, שיקום וטיפול

אדם שעבר חוויה טראומטית זקוק לסיוע בהבנת האירוע והשפעותיו. אסירים אלה זקוקים ללמידת טכניקות הרפיה ונשימות שיסייעו להם בהתמודדות עם הרגשות הקשים המציפים, לצד טיפול פסיכותרפי ולעיתים תרופתי. חשוב שסגל הכלא, לא רק השיקומי והטיפולי, יכיר את הנושא ויהיה מעורב בתהליך האישי.

כשלמדתי DBT בניו יורק נחשפתי לגמישות המדהימה של צוות המטפלות ב- Vernon C. Bain Center, בית סוהר בו סגורים הכלואים בחדריהם 23 שעות ביממה וזוכים רק לשעה יומית אחת של צעידה בחצר.
המטפלות אינן מוותרות: הן עוברות בין תאי המאסר, משוחחות עם הכלואים ללא קשר עין ומתרגלות איתם מיינדפולנס ומיומנויות אחרות של ויסות רגשי לכל מי שמוכן לקחת חלק.



העבודה הטיפולית של מרכז משאבים בכלא חרמון <




מקור:

יום שישי, 1 בדצמבר 2017

טיפול נפשי בצ'אט - מחקר

טיפול וייעוץ אונליין לבריאות הנפש:
סקירה שיטתית של התערבויות פרטניות באמצעות צ'אט
התערבויות מקוונות נראות יותר ויותר כבעלות פוטנציאל לענות על הביקוש הגובר לשירותי בריאות הנפש. עם זאת, ככל שעולה הביקוש לשירותים הניתנים על ידי פסיכולוגים, יועצים ועובדים סוציאליים באינטרנט, גדל  הצורך להבטיח כי ההתערבויות המקוונות הללו, כולל אפליקציות לעזרה נפשית, נתמכות בראיות אמפיריות.

ייעוץ נפשי באמצעות צ'אט 

לאחרונה פורסם מחקר שבחן את האפקטיביות של התערבות פרטנית באמצעות ייעוץ וטיפול דרך צ'אט מקוון, המכונה "צ'אט אונליין". לקראת המחקר, נעשה מערך כולל של קריטריונים אבל רק 6 מדדי בקרה נמצאו רלוונטיים. כלומר, נראה כי למרות שיש ראיות הולכות וגדלות שתומכות בצ'אט אונליין, איכות המחקרים די נמוכה, כולל מספר מחקרי בקרה. לפיכך, קיים צורך ממשי במחקר נוסף לתמיכה בפורמט עדכני זה של טיפול וייעוץ ברשת.
למרות המספר המצומצם של המחקרים, התוצאות די מבטיחות: כל 6 המחקרים חשפו שיפור חיובי ומשמעותי - שניים אף הראו תוצאות זהות בין הטיפול המקוון לבין הטיפול המסורתי של פנים-מול-פנים, מחקר אחד מצא ששיטה זו יעילה יותר מטיפול וייעוץ באמצעות שיחה טלפונית ומחקר אחר גילה שהוא יעיל באותה מידה לזה הטלפוני.
תוצאות המחקר הראו שהצ'אט המקוון נמצא יעיל למרות העדר המידע הוויזואלי בפגישות פנים-מול-פנים (כגון: הבעות פנים, טון הקול ושפת גוף). ייתכן שהאנונימיות וחוסר הנראות שמתקיימים בטיפול באמצעות טקסטים בצ'אט, עוזרות למטופלים להרגיש פחות פגיעים. יתרון נוסף של האנונימיות הוא הפחתה בבושה הנלווית לא אחת בחיפוש עזרה. הכתיבה הממוחשבת מאפשרת לנעזרים לחוש יותר בנוח להיפתח ולשתף בזמן הפגישות הטיפוליות.
למרות התוצאות המעודדות של המחקר, נצפו גם מספר מגבלות. המדגם היה יחסית קטן, שיעור העזיבה היה גבוה ולא היו קבוצות ביקורת בהן התקיימו טיפולים מקבילים בזמן המחקר, כולל טיפול תרופתי. כמו כן, לא הייתה ספסיפיקציה לגבי גיל הנחקרים, הסוגיה הטיפולית, סוג ההתערבות או מספר הפגישות.
נכון להיום, שירותים המספקים ייעוץ וטיפול על ידי צ'אט אונליין מסתמכים על פי רוב על ראיות מתחומים קרובים, כגון ייעוץ תמיכה טלפוני או טיפול פנים-מול-פנים ולא ספציפית למודול המדובר.
זה בעיקר רלוונטי כיום לממשל באוסטרליה, שבימים אלו מיישם אסטרטגיה ראשונית בתחום בריאות הנפש במימון של 48 מיליון דולר במשך חמשת השנים הבאות בשירותי תמיכה אונליין.
נדרשים הרבה מחקרים נוספים כדי לתמוך ביישום של שירותים, כגון קו תמיכה לילדים, ייעוץ אינטרנטי ויכולת אבחונית חזקה שצריכה להבנות אל תוך היוזמות הללו על מנת לתרום לבסיס הראיות הקיים.

סיכמה: מירב בונדי
מתוך:
https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/15228835.2012.728508

מחר.
Google
טיפול נפשי בצ'אט - מחקר
Rated 5/5 based on 4 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552

יום רביעי, 29 בנובמבר 2017

מהן התנהגויות המטפל שעוזרות או מזיקות במפגש טיפולי?

מחקר:
אלה התנהגויות המטפל
שעוזרות או מזיקות
במפגש פסיכותרפי

כל מטפל נמצא בתהליך למידה מתמשך, למעשה תהליך למידה אין סופי. חלק מהידע נרכש דרך תיאוריה, הכשרה והדרכה, חלק על טיפול משמעותי שעבר המטפל בעצמו, אבל הרוב נלמד לדעתי באמצעות דרך ארוכה של ניסוי ותעייה, הצלחות בלתי נשכחות וכישלונות מהדהדים.
למרות מה שהתרגלנו לחשוב, פסיכותרפיה אינה עוזרת לכל אחד. היא יעילה ומסייעת להרבה מאוד אנשים, אבל מנגד היא עלולה גם להזיק. לא פעם אני שומע ממטופלים כמה הם חוששים בתחילת טיפול לחפור ולפתוח לשווא פצעים כואבים.

המחקר הקליני מספר די מעט על התנהגויות המטפל שעוזרות או מעכבות את התקדמות המטופל.
מתוך השאלה הנרחבת בדבר יתרונות וחסרונות של פסיכותרפיה, מנסה מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Psychology לבחון עמדות של מטופלים לגבי התנהגויות המטפל שסייעו להם במהלך טיפול פסיכולוגי, או לחילופין, מה שמזיק.

רגעים בעלי משמעות בפסיכותרפיה


צריך לקחת את תוצאות המחקר בעירבון מוגבל כי מדובר במדגם קטנטן של 16 מטופלים בלבד (רובן נשים), ובכל זאת מדובר במחקר ראשוני וחשוב מאין כמוהו, שמאפשר לנו לקבל תמונה נדירה של חוויות הנעזרים בטיפול נפשי ולהבין כך טוב יותר איך טיפול פסיכולוגי עוזר.

משתתפי המחקר התבקשו לתת משוב מפורט בתום המפגש הטיפולי שעברו, ולהסביר את נקודת מבטם על שהתרחש בתוך משרדו של הפסיכולוג. מתוך ניתוח הדיווחים עלה ממצא מרתק, לפיו אותה התנהגות של המטפל יכולה להתפרש כמסייעת בהקשר אחד וכמפריעה בהקשר אחר. הלכה למעשה, ממצא זה חושף עד כמה מורכבת, עדינה ובעלת השלכות היא עבודתו של הפסיכותרפיסט.

עוד נמצא שלמרות שהמטפלים השתמשו בשיטות טיפוליות שונות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פסיכותרפיה ממוקדת בלקוח או טיפול אינטגרטיבי, הסתבר שוב שהממצא עדיין בתוקף – תגובה דומה מצד המטפל מתפרשת באופן שונה בהקשרים שונים.
משתתפי המחקר נעזרו באנשי מקצוע על מנת להתמודד עם שלל אתגרים נפשיים, כמו דיכאון, חרדה או היסטוריה של טראומה והתעללות. הם התבקשו לצפות בקלטות של סיומי המפגשים הטיפוליים ולדרג כמה מועיל או מזיק היה כל שלב במפגש הטיפולי.
באמצעות ניתוח מיקרו של הממצאים, החוקרים זיהו שלושה חלקים חיוביים או שליליים עבור כל מטופל וביקשו ממנו להסביר מדוע ראה כל חלק לחיוב או לשלילה. ֿ

הרגעים המסייעים ביותר במהלך המפגש הטיפולי:

הקניית אסטרטגיות להתמודדות עם אירועים בחיי היומיום; קשרי סיבה ותוצאה שהמטפל האיר (כמו זיהוי חוויות אישיות שהשפיעו על תחושת הדיכאון); או טכניקות שעזרו למטופלים לעבד את רגשות.
גם ממדים כמו הקשבה והבעת אמפתיה וגם מתן מחמאות דורגו כחיוביים ותורמים למטופלים.
המטופלים הצהירו שהטכניקות והמחוות הללו סייעו להם ללמוד מיומנות חדשה, להרגיש שניתנת להם תמיכה, להגיע לתובנה בעזרתן או לעבד את חוויותיהם לאורן.

הקשר נכון או לא נכון?


הכל שאלה של עיתוי

בהתייחס להתנהגויות של המטפל שנתפשו כמעכבות, הרי שהיה מדובר בדיוק באותן ההתנהגויות שנסקרו למעלה, אך ההבדל הוא שהתגובות הללו נחוו על ידי המטופלים ככאלו שהגיעו בהקשר הלא נכון. למשל, כשהמטפל הקשיב לפרטים לא-חשובים ולא עצר את השטף; או כאשר הערות המטפל היו ביקורתיות מדי; כאשר הם חשו שהמטפל הזמין  אותם מוקדם מדי להתעמת עם קושי; או שהמטפל הביע את נקודת מבטו שלא סיברה את אוזניהם.
העובדה שאותה התנהגות יכולה להתפרש כדבר והיפוכו בהתאם להקשר, חושפת את האיזון העדין אליו נדרש המטפל בעת קיום המפגש.

מקצוע לא קל...



מקורות:


http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/jclp.22531/abstract

.
Google
התנהגויות המטפל שעוזרות או מזיקות בטיפול
Rated 5/5 based on 1 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552

יום ראשון, 26 בנובמבר 2017

חיידקי מעיים ו- PTSD

הפרעת דחק פוסט טראומטית, או בכינויה הרווח PTSD, נמצאת במוקד המחקר הפסיכולוגי בשנים האחרונות.
חיידקי מעיים ו-PTSD ?

את ההפרעה הזו נוטים לפתח אנשים שהיו מצויים בסכנת חיים עקב אסונות טבע, אובדן, פגיעה מינית או לחימה. מרבית המחקר על PTSD הוא אודות גורמי החוסן האישיים שבזכותם גם אלו שחוו אירועים קשים אינם מפתחים את ההפרעה.
בין הגורמים שנמצאו היו מרכיבים גנטיים מסוימים, חוויות ילדות ומצב סוציואקונומי.
מתוכם נפתחים כיוונים חדשים ויצירתיים:
קבוצת חוקרים מאוניברסיטה בדרום אפריקה, בחנו חיידקי מעיים ספציפיים (המכונים Gut Microbiome) שנמצא כי הם מהווים את אחד מגורמי החוסן. חיידקים אלה, בנוסף על תפקידם במערכת החיסונית ובחילוף החומרים בגוף, מפרישים נוירוטרנסמיטורים והורמונים שמשפיעים על החוסן הנפשי. כמות של החיידקים נמצאת במתאם גבוה עם מצבי דחק וחרדה, מה שמסביר את הקשר בין מתח נפשי לבין קשיים בעיכול ופגיעות גופנית כללית.
החוקרים מצאו, שבקרב אלו שסבלו מפגיעה בילדות, כמות החיידקים במערכת העיכול נמוכה במיוחד והם סובלים מדלקות חוזרות ומוויסות לקוי של המערכת החיסונית. על אף שלא ניתן לבסס סיבתיות אודות הקשר בין ריכוז החיידקים להסתברות לפיתוח PTSD בעקבות אירוע טראומטי, הנתון מרחיב את היריעה אודות הגורמים שעלולים לתרום להתפתחות ההפרעה.
גורם זה, לדברי החוקרים הינו משמעותי במיוחד כיוון שבאמצעים פשוטים יחסית ניתן לשלוט ברמתו בגוף, באמצעות נטילת תרופות וביצוע שינויים תזונתיים. התערבות תזונתית כזו, יכולה לסייע לאנשים שנמצאים בקבוצת סיכון גבוה עקב הימצאותם של גורמים אחרים ולהוות טיפול משלים גם עבור מי שעברו טראומה.

מחקר זה, שבוחן את הקשר בין גורמים ביולוגיים-פיזיולוגיים להפרעת דחק פוסט טראומתית מהווה פתיח למחקר רחב היקף הבוחן את הקשר בין קבוצת חיידקי המעי הללו לבין הפרעות נפשיות נוספות המערבות טראומה, דיכאון וחרדה.

מקור:
http://www.sun.ac.za/english/Lists/news/DispForm.aspx?ID=5228